הדמעות שבקעו את השמיים, החלום המצמרר בליל ראש השנה ונבואתו של רבי עקיבא. גלו את הסיפור המופלא שלא הכרתם על הנס שקדם להולדת האור הגדול של עם ישראל – התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
בדורות שלאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר ארץ ישראל הייתה נתונה תחת עול רומי כבד, נולד מי שעתיד היה להפוך למגן הגדול של הדור ולאורם של ישראל – התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). בין חכמי ישראל ישנן דעות שונות לגבי יום הולדתו: ישנן מסורות לפיהן נולד ביום ל"ג בעומר, וישנן דעות שיום הולדתו חל דווקא בחג השבועות, היום הקדוש בו ניתנה התורה לעם ישראל.
בספר המקובל 'נחלת אבות' מסופר כי אביו של רשב"י, יוחאי, היה משבט יהודה, ומגדולי וחכמי הדור, עשיר, נכבד מאוד וקרוב למלכות. אשתו של יוחאי, הצדקת שרה, הייתה מזרע הנשיאים, צאצאית ישירה של הלל הזקן.
שנות הציפייה והדמעות בסתר
שרה הייתה עקרה ולא נפקדה בבנים במשך שנים ארוכות. כשראה יוחאי שעברו שנים רבות ועדיין לא זכו לפרי בטן, עלה בליבו צער עמוק, ובצערה של מצוות פריה ורבייה שקל בדעתו לגרש את אשתו כדי להקים זרע של קיימא.
כאשר נודע הדבר לשרה, ליבה נשבר בקרבה. היא לא התלוננה ולא התעמתה, אלא פנתה אל אבינו שבשמיים: היא הרבתה לצום, לחלק צדקה לעניים, והייתה מתפללת מדי יום מתוך בכי גדול, בדמעות שליש ובלב נשבר לפני בורא עולם שיחוס עליה ויציל אותה מגירושין. והקדוש ברוך הוא, השומע תפילת כל פה, שמע את קול תפילתה.
החלום הנורא בליל ראש השנה
המהפך התרחש בליל ראש השנה, יום פקודת העקרות. באותו לילה חלם יוחאי חלום מפעים ונורא הוד: והנה הוא עומד במרכזו של יער עצום, ובו אילנות לאלפים ולרבבות. חלק מהאילנות היו רעננים, ירוקים ונושאי פירות מתוקים, וחלקם היו יבשים וכמושים. יוחאי הביט סביבו, וראה כי הוא בעצמו נשען על אחד האילנות היבשים.
לפתע, נשא יוחאי את עיניו וראה דמות בעלת מראה נורא קדוש, ועל שכמה כד ענק מלא מים. האיש החל לעבור בין עצי היער והשקה חלק מהאילנות היבשים, אך על אילנות אחרים דילג והניחם ביבשותם.
כאשר הגיע האיש אל האילן היבש שעליו נשען יוחאי, עצר. הוא לא השקה אותו מן הכד הגדול, אלא הוציא מחיקו צלוחית קטנה אחת, שהייתה מלאה מים חיים, וממנה השקה את שורשי האילן היבש. יוחאי הבחין כי שרתה ברכה עצומה וניסית באותם מעט מים שביד האיש – המים גאו ופרצו, וכיסו את כל סביבות האילן. בין רגע, החל האילן להוריק, גדל לממדים אדירים ונשא פירות יפהפיים.
יוחאי הקץ משנתו מתוך שמחה עצומה שהציפה את נשמתו, וכשפתח את עיניו קרא בהתרגשות את הפסוק: "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה, הללויה!".
פתרון החלום ברוח קודשו של רבי עקיבא
יוחאי סיפר מיד את החלום לאשתו שרה ואמר לה: "חלום חלמתי, ופתרונו לדעתי פשוט: היער הוא העולם, והאילנות הן הנשים – מהן מולידות ומהן עקרות. בראש השנה נפקדות חלק מהן, ויש שנותרות בעקרותן. את הינך האילן היבש שעליו נשענתי, ואותו השקו ממעיין הברכה כדי שנוליד בנים צדיקים וחכמים. אמנם, דבר אחד נותר לי קשה להבנה: מדוע את כל האילנות השקה האיש מהכד הגדול, ואילו את האילן שלנו השקה דווקא מהצלוחית הקטנה?"
שרה, שחשה בקדושת הרגע, אמרה לו: "תמיהתך גדולה. הרשני ללכת אל מורנו, התנא הקדוש רבי עקיבא, נספר לו את החלום והוא יגלה לנו את סוד הדברים". יוחאי הסכים מיד, ובמוצאי החג הלכו שניהם יחד אל בית מדרשו של רבי עקיבא בבני ברק.
יוחאי גולל בפני ענק הדור את המחזה שראה בחלום הלילה. רבי עקיבא הקשיב, אורו עיניו, וברוח קודשו פתר את החלום בדיוק כפי שחשב יוחאי, אך הוסיף וגילה להם את הסוד המרעיש של הצלוחית הקטנה:
"דע לך יוחאי," אמר רבי עקיבא בהתרגשות, "אשתך שרה אכן הייתה שייכת לעקרות היבשות, ולא הייתה אמורה ללדת לפי דרך הטבע. אולם, התפילות העצומות, התעניות, ורוב הדמעות ששפכה בחשאי לפני בורא עולם, הן ששינו את גזירת שמיים והפכו אותה מעקרה לאם הבנים. הצלוחית הקטנה שראית, אינה אלא צלוחית השמיים שבה נאספו ואוחסנו כל דמעותיה הטהורות של שרה אשתך. מהדמעות האלו ממש, השקה הקדוש ברוך הוא את האילן שלכם, וכעת אתם עומדים להוליד בן קדוש שיאיר את העולם כולו בתורתו!"
פנה רבי עקיבא אל שרה ואמר: "בזאת השנה את הרה ותלדי בן, שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו!"
הלידה בחג השבועות והנס שמילא את הבית
שמחו יוחאי ושרה אשתו מאד בדבריו המנחמים של רבי עקיבא, ושבו אל ביתם לשלום מתוך ביטחון מלא בבורא עולם. ידע יוחאי את אשתו, ואכן הרתה וילדה בן זכר ביום חג השבועות – היום הקדוש שבו ניתנה תורה לעם ישראל.
ברגע לידתו, התמלא הבית כולו אורה גדולה וקדושה, מההוד וההדר אלוקי שחפף על התינוק הקדוש. כל רואיו הבינו מיד כי אין זה ילד רגיל, וכי סופו להאיר את עם ישראל באור תורתו העצום. שמחו הוריו בו שמחה שלא תתואר והיללו את שם ה', חילקו צדקות רבות לעניים ועשו סעודה גדולה ומפוארת ביום מילתו. הם קראו את שמו שמעון – כי שמע ה' לקול תפילת אמו ולקול בכיותיה שנשפכו לפני כיסא הכבוד.
הילד שהפך ל"מעיין המתגבר"
מהיום ההוא ואילך, נתנו הוריו את עיניהם עליו לשמרו מכל שמץ של טומאה, וגידלו אותו בקדושה ובטהרה עילאית. כאשר החל לדבר, הרגילו את לשונו הטהורה אך ורק לדברים שבקדושה ובפסוקי תורה.
בהיותו כבן חמש שנים בלבד, מסרוהו לישיבה שהעמיד הנשיא רבן גמליאל בעיר יבנה, שם ישבה הסנהדרין באותם ימים. הילד שמעון הפך במהירות ל"מעיין המתגבר". עוד כשהיה ילד קטן ורך בשנים, כבר הדהים את גדולי הדור ותנאי המשנה, כשהציג שאלות עמוקות וסבוכות בדיני התורה לתנאים הקדושים רבי יהושע בן חנניה ורבן גמליאל. וכך הלך וגדל במעלות התורה והיראה, עד כי גדל ועלה למדרגות רוחניות שאין לשער.
ענק התורה ובעל ספר הזוהר הקדוש
רשב"י הקדוש הפך לעמוד התורה של עם ישראל. נוסף למאות ואלפי דברי תורתו, פסקיו וחידושיו העמוקים בהלכה ובאגדה הממלאים את דפי המשנה, תלמוד הבבלי והירושלמי, הוא השאיר לעם ישראל נכסי צאן ברזל של תורת אמת:
הוא חיבר את מדרשי ההלכה היסודיים והעמוקים, 'מכילתא דרשב"י' לספר שמות, ואת ה'ספרי' לספרים במדבר ודברים.
ומעל הכל, זכה להוריד לעולם מתוך קדושת המערה את החיבור הענק והקדוש ביותר בחכמה האלוקית, הלוא הוא 'ספר הזוהר' הקדוש. את סודות הזוהר הקדוש גילה רשב"י לחבורת תלמידיו הקדושה, ה"חברייא קדישא" . כפי שמובא בזוהר, רשב"י היה מגלה את רזי התורה העמוקים, ותלמידו המובהק רבי אבא היה כותבם ומעלם על הכתב , שכן היה לו את הכוח הייחודי להלביש את סודות הרוח במילים ובאותיות. מספר קדוש זה יונק עם ישראל את האור, האמונה, השמירה ותורת הנסתר עד עצם היום הזה.
