מבית האסורים של רבי עקיבא, דרך 13 שנה במעמקי המערה, ועד לאש הנסים שקרעה את גזרות רומא. הצטרפו למסע אל חייו המופלאים של הצדיק שפתח את שערי שמיים עבור כל עם ישראל  וממשיך להגן עליך גם היום.

ארץ ישראל של המאה השנייה לספירה הייתה אפופה בחושך תחת עול הכיבוש. האימפריה הרומית שלטה בכל בדרכים, בערים, במסים, ובגזרות נוראות נגד הדת היהודית. לתוך העולם הסוער הזה נולד הילד שמעון, בר יוחאי. הוא עתיד היה להפוך לאור הגדול ביותר של תורת הסוד, רועה נאמן שישנה את פני העם היהודי לדורות.

מסירות נפש בבית האסורים

צעדיו הראשונים בעולם התורה הובילו אותו לבני ברק, אל ישיבתו של ענק הרוח רבי עקיבא. שמעון הצעיר עזב את ביתו שבגליל ולמד אצל רבו במשך שלוש עשרה שנים רצופות, לילה ויום. רבי עקיבא ראה את נשמתו הטהורה ואת כוחו העצום, ואמר לו את המילים המרעידות: "דייך שאני ובוראך מכירים כוחך."

אלו היו ימי רדיפות קשים. הרומאים אסרו את לימוד התורה, אך שמעון לא נרתע. גם כשרבי עקיבא נאסר ונזרק לבור הכלא בגלל שהפיץ תורה, שמעון סיכן את חייו שוב ושוב, חדר אל בין החומות והמשיך לינוק תורה מרבו בתוך תא המאסר החשוך.

לאחר שרבי עקיבא הוצא להורג באכזריות על קידוש השם, נותר רשב"י אחד מחמשת התלמידים הבודדים ששרדו את המגפה הנוראה ואת גזרות השמד. עליהם הוטלה המשימה ההיסטורית: להציל את הגחלת שלא תכבה. תחת סכנת מוות מוחשית, הוסמך רשב"י בסתר על ידי רבי יהודה בן בבא בין אושא לשפרעם, ובכך הועברה שרשרת התורה הלאה.

המילים שחרצו את הדין

באותם ימים, ישבו כמה מחכמי ישראל ושוחחו על מעשי הרומאים. רבי יהודה שיבח את הפיתוח שלהם, ורבי יוסי שתק. אך רשב"י, שראה את האמת הפנימית, לא יכול היה להחשות. הוא הכריז בנחרצות: כל מה שתיקנו  לא תיקנו אלא לצורך עצמם! השווקים – להושיב בהם זונות, המרחצאות – לעדן בהם את עצמם, הגשרים – ליטול מהם מכס. מסכת שבת (דף ל"ג, עמוד ב).

דבריו הגיעו לאוזני המלכות, והרומאים גזרו את דינו: שמעון שגינה את המלכות, ייהרג.

שלוש עשרה שנה מעל הטבע

רשב"י ובנו רבי אלעזר נאלצו לברוח. בתחילה הסתתרו בבית המדרש, כשאשת רשב"י מביאה להם לחם ומים בסתר. אך כשהחיפושים התהדקו, הבין רשב"י שאין לסמוך על הטבע. הם נסו למערה מבודדת ושוממת במעמקי הגליל.

שם, בתוך אותה מערה, התרחש הנס המפורסם: הקדוש ברוך הוא הצמיח עבורם עץ חרוב ומעין מים חיים. כדי שלא יבלו בגדיהם, פשטו את לבושם, התכסו בחול עד צווארם, ועסקו בתורת הנגלה והנסתר ללא הפסקה, במשך 12 שנים רצופות! הם התלבשו רק לכבוד התפילות. במקום הקדוש הזה, מתוך הניתוק המוחלט מהעולם הזה, זכה רשב"י לקבל את סודותיה הכמוסים ביותר של התורה ולכתוב את ספר הזוהר הקדוש.

לאחר 12 שנה, הגיע אליהו הנביא ובשורה בפיו: הקיסר מת והגזירה בוטלה. אך ביציאתם הראשונה, מתוך קדושתם העליונה, כל מקום שבו ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה וחורשים את השדה, היה נשרף מיד מחמת אש קדושתם. בת קול יצאה מהשמיים ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". הם חזרו למערה למשך 12 חודשים נוספים. כשייצאו בפעם השנייה, השתנה מבטם. בערב שבת קודש, ראו יהודי פשוט הרץ ובידו שני צרורות הדסים לכבוד שבת, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". כשראה רשב"י עד כמה חביבות המצוות על עם ישראל, נתקררה דעתו, והוא הבין את כוחם של ישראל ואת החיבור בין רוח לחומר.

המלומד בניסים ומבטל הגזירות

כשייצא מהמערה, הפך רשב"י למגן הגדול של הדור. חכמי ישראל ידעו כי הוא "מלומד בניסים" ושלחו אותו למשימה הבלתי אפשרית, לבטל את גזירות השמד ברומא. בזכות צדקותו העצומה, ריפא רשב"י בנס את בת הקיסר מדיבוק קשה, הקיסר אסיר התודה הכניס אותו לבית גנזיו, ורשב"י מצא את אגרות הגזירות הנוראות נגד השבת וברית המילה – וקרע אותן לגזרים.

צדקותו הייתה כה עצומה, עד שבכל ימיו לא נראתה הקשת בענן שכן הוא בעצמו הגן על כל העולם כולו מפני מידת הדין.

ההילולא הקדושה במירון

ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר, הגיע זמנו של רשב"י להסתלק מן העולם. הוא כינס את תלמידיו הקרובים ביותר, ה"חברייא קדישא", וגילה להם את הסודות העמוקים ביותר שלא התגלו מעולם, רגע לפני שעלה השמימה. עדי ראייה סיפרו שאש קדושה ועצומה הקיפה את הבית כל אותו היום, ואור מופלא מילא את החדר.

בספר הזוהר הקדוש מתואר הרגע המצמרר: כאשר הגיע רשב"י לפסוק "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם", יצאה נשמתו הטהורה בדיוק במילה "חיים". הוא ציווה על תלמידיו שלא להתאבל ביום זה, אלא להפוך אותו ליום של שמחה, של אור, ושל גילוי הישועה.

מאז ועד היום, כבר קרוב לאלפיים שנה, האש של רשב"י ממשיכה להאיר במירון. מאות אלפי יהודים מכל רחבי העולם עולים לציון הקדוש, מדליקים מדורות לזכר אותה אש קדושה, ונושעים בזכותו של הצדיק שביקש לשמוח ביום חגו.