תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו.
לרבי עקיבא, רבו המובהק של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, הייתה בת. אמרו לו הכלדיים (חוזי הכוכבים): "כאשר תגיע בתך לליל חתונתה, ינשכנה נחש ותמות."
רבי עקיבא היה מודאג מאוד מדבריהם ומצר על כך רבות בלבו.
הגיע יום החתונה. הבית מלא שמחה, אורחים וריח סעודת מצווה. ובאותה שעה, בעיצומה של חגיגת הנישואין, דפק מישהו על הדלת. עני עמד בחוץ, רעב ותשוש, וביקש מעט אוכל. כולם היו עסוקים בהכנות, בריקודים ובסעודה, ומרוב הרעש וההמולה אף אחד לא שת לבו אליו.
הכלה, בתו של רבי עקיבא, הבחינה ביהודי השבור שבפתח. היא קמה ממקומה, נטלה את מנת האוכל המיוחדת שהוכנה עבורה, שלה, בחתונה שלה, והגישה אותה לעני בלב חפץ כדי להשביע את רעבונו.
בסוף הלילה, כשפנתה לישון, נעצה הכלה את סיכת השיער שלה בסדק שבקיר ובאותו סדק ממש שכן נחש ארסי. הסיכה פגעה בדיוק בעינו של הנחש והרגה אותו במקום. בבוקר, כשנטלה את הסיכה מן הקיר נסרך עמה הנחש כשהוא מת.
ראה זאת רבי עקיבא ונחרד מגודל הנס. שאל את בתו: "בִּתִּי, ספרי לי, מה עשית אמש? האם קיימת איזו מצווה מיוחדת בזכותה ניצלת מהגזירה?"
סיפרה לו בתמימות על העני שדפק בדלת, ועל מנת האוכל שלה שוויתרה עליה ונתנה לו.
אמר לה רבי עקיבא בהתרגשות עצומה: "מצווה גדולה ועצומה עשית!"
יצא רבי עקיבא בהתפעמות לבית המדרש, ודרש בפני כל הקהל את הפסוק הנצחי:
"וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" — ולא ממיתה משונה בלבד, אלא מן המיתה עצמה! כוחה של צדקה לקרוע גזירות קשות, להפוך את הטבע, להציל את האדם ולהאריך את ימיו ושנותיו.
העני דופק בדלת שלך — "וצדקה תציל ממוות"
גם ברגע זה, מאות משפחות נזקקות, דופקים על פתחה של "קופת הרשב"י" ומחכים לסיוע בסיסי כדי לשרוד את החודש. אל תשאיר אותם בחוץ.
פתח את הלב, שותף בחסד הגדול של קופת הרשב"י, ובקע שערי שמיים לישועה, לרפואה ולברכה בזכות התנאים הקדושים.
