תקופה מאוחרת יותר, גדול תלמידיו של רבי עקיבא היה: "רבי שמעון בר יוחאי". הוא העביר את כל תורתו של רבי עקיבא, כמו שהוא עצמו אמר לתלמידיו: "שנו מידותי, שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא". כלומר, שכל מה שאתם מקבלים ממני, הכל ממה שלמדתי מרבי עקיבא. וביום הסתלקותו של רשב"י, היה דווקא ביום י"ח אייר. ביום הזה קיבל רשות משמים לגלות כל סתרי תורה, סודותיה הטמירים, פנימיות התורה, הנלמדים עד היום מתוך ספר "הזהר הקדוש". אשר מקובלנו מרבותינו שהתחבר בשלוש עשרה שנות שהותם של רשב"י יחד עם בנו רבי אלעזר, שם, כשהיו פרושים לגמרי מכל העולם הזה, נגלו להם כל סודות התורה. אך נאסר עליהם לגלותם. אך ביום הסתלקותו מן העולם הזה כינס את גדולי תלמידיו וגילה להם את כל אותם סודות. הבית שבו שהו היה אפוף באש רוחנית גדולה. היה זה היום של "קבלת התורה שבנסתר", י"ח אייר, ל"ג בעומר. לג מלשון גילוי, יום שבו נגלו הרבדים העדינים והפנימיים של כל מצווה ועומק התורה. כידוע, התורה נדרשת בפרד"ס: פשט, רמז, דרש, וסוד. היום הזה היה היום של שלמות הפרד"ס, השלמה של מתן תורה ההיסטורי בו' סיון. מובן אם כן פשרה של שמחה מיוחדת זו, ל"ג בעומר.
השמחה הגדולה והמדורה דווקא בלילה, ומדוע? התשובה היא:
א. מפני אותן תובנות של שלושת העקרונות, אהבה, כבוד ויראה, בין התלמידים. אשר ודאי זקוקים הם ליישמם כל הזמן. אך הזמן אשר האדם זקוק באופן מיוחד לעידוד ומאור פנים, כבוד ואהבה, זה בתקופות החושך שלו, זמנים קשים. אז הארת פנים ובטויי אהבה הם "כמים קרים על נפש עייפה".
ב. למדונו רבותינו שבזכות לימוד תורת הנסתר נצא מהגלות. האותיות ל"ג נמצאות בגלות ובגאולה. הגלות והגאולה הם כמו גל גל, הגלגל מתגלגל. הגל של הגלות כעת הוא למעלה, והגל של הגאולה כעת הוא למטה, אך הגלגל מתגלגל, ובקרוב מאוד יפציע השחר ונצא במהרה לגאולה שלמה. האור המאיר מתוך המדורות לתוך ליל חושך הגלות בא להאיר לנו ולסמן את החושך הזמני לגאולה המידית.
